משבר כלכלי | ראיון

איך משטחים את עקומת המיתון? מומחה למשברים פיננסיים מסביר

הצעתו של פרופ' פייר אוליבייה גורינשה מכה גלים בעולם: קובעי המדיניות צריכים להתעורר, להתעלות לגודל השעה ולגבש תוכניות סיוע כלכלי דרמטיות, כדי למנוע מהתפרצות הקורונה להפוך למיתון בקנה-מידה היסטורי

פרופ’ פייר אוליבייה גורינשה / צילום: יח"צ
פרופ’ פייר אוליבייה גורינשה / צילום: יח"צ

"אם ישראל חושבת לנקוט סגר מאוד נוקשה כמו במדינות אחרות, אז צריך בהחלט ללוות אותו במדיניות תמיכה כלכלית מאוד מאוד משמעותית, כדי לוודא שנגרם כמה שפחות נזק למשק", אומר פרופ' פייר-אוליבייה גורינשה (Pierre Olivier Gourinchas). "אפשר לעשות את זה בכל מיני דרכים, אבל המסר הגדול הוא: אל תחשבו שזו הולכת להיות האטה קטנה. אל תחשבו שפשוט אפשר לעבור את זה. תידרש כאן בבירור תמיכה מסיבית".

קובעי המדיניות צריכים להתעורר, להתעלות לגודל השעה, ולגבש תוכניות סיוע כלכלי דרמטיות, כדי למנוע מהתפרצות הקורונה להפוך למיתון בקנה-מידה היסטורי. זו השורה התחתונה של הניתוח הדחוף אותו פירסם לפני כשבוע פרופ' גורינשה, כלכלן מוביל המלמד באוניברסיטת ברקלי, ושזכה מאז לתהודה נרחבת בעיתונות העולמית. בראיון בלעדי ל"גלובס", גורינשה, חוקר עטור פרסים המתמחה בין היתר במשברים פיננסיים, מספר שברקע הניתוח שלו עמדה התרשמותו שקובעי המדיניות בעולם הססנים מדי, ולא תופסים את היקף הפעולה הנדרשת כרגע. וזה מה שהוא מנסה להבהיר עכשיו.

בלב הניתוח שלו עומד רעיון פשוט: אנחנו יכולים, וחייבים, לשטח את עקומת המיתון. כבר שמענו רבות בשבועות האחרונים על הצורך ל"שטח את העקומה" של התפשטות וירוס הקורונה, כך שההתפרצות לא תגיע לממדים שיובילו לקריסת מערכת הבריאות. זו הסיבה שמדינות רבות בעולם נוקטות במדיניות של בידוד חברתי ובצעדים קיצוניים כמו סגר על האוכלוסיה. ולכל המאמצים האלה יש מחיר כלכלי בלתי נמנע: מיתון. אבל כמו שאפשר לנסות למנוע מהתפרצות הווירוס לצאת משליטה, ככה גם אפשר לנסות לרכך את השפעת המיתון ולמנוע ממנו לצאת משליטה. ואת זה צריך לעשות מראש, באמצעות צעדים כלכליים נחרצים, שבהיקפים אנחנו מכירים ממלחמות עולם ומשברים פיננסים חמורים.

לשטח את עקומת המיתון
 לשטח את עקומת המיתון

אתה מזהיר מהסכנה שווירוס הקורונה "יעבור מוטציה וידביק את הכלכלה". למה הכוונה?

"למגיפה יהיה נזק בסיסי כלכלי בסיסי שהוא בלתי נמנע. אנשים מסתגרים בבית, מטפלים בילדים שלהם, ולא יכולים ללכת לעבודה. חלק מהאנשים יכולים לעבוד מהבית. אבל אם חושבים על אנשים בתחום הייצור, ההסעות, התיירות - כל אלה מושפעים על ידי ההסגר.

"כל זה בלתי נמנע. אבל הנזק הוא מעבר לכך. כשמכניסים את הכלכלה להשהיה, כמו שאנחנו עושים כרגע, יש סכנה שזה יהיה טריגר להחלטות כלכליות שיהפכו את הנזק לאפילו יותר גדול. ואלה החלטות שיכולות להיות הגיוניות לגמרי, כל אחת בעצמה, אבל אם לא מאזנים אותן באמצעות מדיניות כלכלית, יכול להיות להן נזק אדיר, מעבר לנזק שגורמת מדיניות הסגר. וזה מה שאני מנסה להזהיר מפניו".

תוכל לתת דוגמה?

"נניח שיש לך עסק קטן, חנות ספרים. יש לך עובדים, ואתה מנהל את החנות. כשיש סגר, גם חנות הספרים שלך הולכת להיסגר. היא לא עסק חיוני. ואף אחד גם לא יגיע אליה - כולם נשארים בבית. בקיצור, אתה לא הולך למכור ספרים. אז מה יקרה אחרי חודש או חודשיים? כבעל עסק, אתה תצטרף לפטר את העובדים שלך. בלי הכנסות, אתה לא תהיה מסוגל לשלם משכורות. במקביל אתה צריך לשלם שכר דירה, ריבית על הלוואות מהבנק. בלי תזרים מזומנים, אתה לא תוכל לעמוד בתשלומים האלה.

"מנקודת המבט של העובדים שלך, זה לא רק שהם לא מסוגלים לעבוד זמנית בגלל הווירוס, אלא שהם איבדו את מקום העבודה שלהם - או שהם מפחדים לאבד אותו. אז הם הולכים להוריד את ההוצאות שלהם, ולשנות את ההתנהגות שלהם, מעבר למה שהסגר מכתיב.

"מהצד העסקי, יכול מאוד להיות שאחרי כמה חודשים כאלה, חנות הספרים תפשוט רגל. היא לא תהיה מסוגלת לשלם חשבונות, להחזיר את ההלוואה לבנק, ולכן תיאלץ להיסגר. ואז לבנק שנתן את ההלוואה יש חוב מסופק במאזן שלו, וזה פוגע במאזן וגורם לו להיראות שברירי יותר. אם מספיק מהעסקים ייסגרו, אז הבנק עצמו עלול להיראות מאוד פגיע. ואז יש פוטנציאל למשבר פיננסי, או חוסר יציבות פיננסית, בנוסף לכל יתר".

עסקים שנסגרים, עובדים שמאבדים את מקום העבודה, מוסדות פיננסיים שמסתכנים בחוסר יציבות - כל זה עלול לקרות כשהכלכלה נכנסת למצב השהייה, שנועד להתמודד עם הווירוס, כשכל התשלומים הרגילים אמורים להמשיך להתבצע ברקע. "אם הם לא מתקיימים, אז החיבורים הכלכליים בין עובדים ובעלי עסקים, ובעלי עסקים ומוסדות פיננסיים - כל זה מתחיל להתפרק, ומגביר את הנזק שנגרם לכלכלה".

ומה קורה כשהסגר מסתיים?

"בוא נניח שעוד חודשיים או שמדיניות הבידוד הצליחה, או שמצאנו תרופה לווירוס, והחלטנו לחזור לשגרה. בנקודת הזמן הזאת מצב העניינים כבר לא יהיה שגרתי. העובדים עדיין יהיו מובטלים, העסקים עדיין יהיו סגורים, ולבנק עדיין יהיו חובות מסופקים. אנחנו לא נחזור לאותה רמת הפעילות הכלכלית, לפחות לא מידית.

"בסופו של דבר אנשים ימצאו עבודה, אבל התהליך הזה לוקח זמן. ואנחנו יודעים שהוא לוקח זמן - היה לנו משבר פיננסי ב-2008-2009, ולקח לאנשים שנים לחזור. וסביר שהפעם ייקרה אותו דבר. זה משבר מסוג מאוד שונה ממשברים קודמים. העניין הוא לא לנסות לגרום לאנשים להמשיך להוציא ולוודא שהכלכלה עדיין מתקתקת. הפעם צריך לוודא שאנחנו מכניסים גם את הצד הפיננסי של הכלכלה למצב השהייה, שהעובדים לא מאבדים את העבודה שלהם, שהעסקים לא פושטים רגל, והבנקים לא הופכים ליותר שבריריים. נדרשת התערבות עצומה מצד קובעי המדיניות, כדי לוודא שכל הדברים האלה לא יקרו".

וזה הרעיון של לשטח את עקומת המיתון?

"בדיוק. יש רמה בסיסית של מיתון שהוא בלתי נמנע, והוא כבר מאוד גדול. אבל הנזק יכול להיות גדול פי כמה מהרמה הבסיסית הזאת. כי אנחנו משבשים את הכלכלה, אנחנו קורעים לגזרים את הקשרים שמחברים את כל השחקנים הכלכליים. זה זעזוע כלכלי אלים, שהוא תוצאה של מדיניות הבריאות שאנחנו צריכים ליישם. ולגבי הגברת הנזק אנחנו כן יכולים לפעול. אנחנו לא יכולים לבטל את הבסיס, את מה שאנחנו לא מייצרים כי אנחנו בבתים שלנו במקום על קו הייצור, או במקום להטיס מטוסים. במידה רבה, זה אבוד. אבל אנחנו כן יכולים להימנע במידה רבה מעסקים שנסגרים, מאבטלה מסיבית.

"אבל זה דורש פעולה מאוד מהירה. בארה"ב צפויים להתפרסם נתוני אבטלה שיהיו מרחץ דמים. זה יהיה מספר שהוא הרבה הרבה יותר גבוה מכל מה שראינו, ויהיה בר השוואה ואולי אפילו גרוע יותר ממה שראינו בזמן המשבר הפיננסי של 2008. במילים אחרות, תהליך ההגברה הזה כבר קורה. מסעדות כבר מפטרות עובדים, מלונות מפטרים עובדים. מגזרים שלמים של כלכלת ארה"ב שבה אני ממוקם, פשוט מפוטרים בעודנו מדברים. וזה קורה גם באירופה ובמספר גדול של מדינות".

אז מה המדיניות שאתה מציע?

"כמובן שיש אתגרי יישום משמעותיים, אבל מבחינה רעיונית, המדיניות שצריך ליישם היא די אינטואיטיבית. אנחנו רוצים לוודא שעובדים לא יפוטרו. כך שאידאלית, היינו רוצים שהעסקים יוכלו להשאיר אותם במצבת השכר, ולא יאלצו לפטר אותם. כאמור, לעסקים אולי לא תהיה יכולת, ובטח שאין להם כרגע את תזרים המזומנים לשלם את המשכורות האלה. אז הממשלות יכולות להיכנס לתמונה ולהגיד - אנחנו הולכות לכסות זמנית את העובדים האלה תחת מדיניות פיטורים זמניים, שבמסגרתה נשלם חלק מהמשכורת שלהם. הם יישארו מועסקים, גם אם הם לא עובדים. העובדים יושבים בבית, אבל הם מקבלים הכנסה, הם משלמים שכר דירה, לא מפנים אותם. הם יכולים לקנות אוכל לשים על השולחן למשפחה שלהם, לשלם את החשבונות. מנקודת מבטם - דואגים להם". במדיניות דמי האבטלה למי שהוצא לחל"ת בישראל, אגב, אפשר למצוא קווי דמיון להצעה של גורינשה.

מה לגבי העסקים?

"בגלל העזרה בתשלום השכר ומדיניות הפיטורים הזמניים, העסקים יכולים לשאיר את העובדים במצבת השכר שלהם. זה לא פותר את כל הבעיה. עסקים עדיין צריכים לשלם שכר דירה, אולי הם צריכים לשלם לספקים, לשלם ריבית על ההלוואות שלהם. הם צריכים סיוע נוסף: אולי באמצעות הלוואות מסובסדות מבנקים ציבוריים, או הקלות מסים, או השעיית תשלומי מסים - שישחררו תזרים מזומנים לעסקים, כך שיוכלו לעמוד בתשלומים שלהם. ואם הם עומדים בתשלומים, כולל בהלוואות, אז אין חובות לא מסופקים. ואז העסקים לא צריכים להיסגר, הם לא צריכים לפשוט רגל, הם יכולים לשלם בחזרה את ההלוואות שלהם - הבנקים מוגנים במובן מסוים.

"אז ברגע שהצבנו את שלוש הרגליים האלה - העובדים מוגנים, העסקים מוגנים, המוסדות הפיננסיים מוגנים - הכלכלה תוחל להתחיל מחדש כשנצא מזה. העובדים יוכלו לחזור לעבודה, העסקים יוכלו למכור את המוצרים והשירותים שלהם, והפעילות הכלכלית תוכל להתחיל מחדש, בשיבוש מינימלי. שיטחנו את העקומה, ונשארנו עם שיבוש מינימלי, שנגרם כתוצאה של מדיניות הבריאות. וזה דורש התערבות בשלוש הרמות האלה".

וזה דורש התערבות ממשלתית מסיבית.

"זה אומר שפתאום, באופן עקיף, האוצר הציבורי אחראי לכסות חלק, ואולי חלק משמעותי של השכר במגזר העסקי, אולי אחראי לכסות הלוואות בחלק מהמגזר העסקי, או לספק תמיכה לעסקים קטנים ובינוניים, שתהיה מאוד מאוד חשובה. תג המחיר על מדיניות כזאת עולה מאוד מהר. אם להשתמש בכלל אצבע, גודל ההתערבות הממשלתית יהיה שקול לירידה בפעילות הכלכלית. אם יש 10% ירידה בפעילות הכלכלית בחישוב שנתי, אז היקף חבילת הסיוע יהיה 10% מהתוצר השנתי. זה מאוד מאוד משמעותי, אבל זה יכול להיות בר קיימא אם המשבר יהיה תחום בזמן, לכמה חודשים או לרבעון. אם זה יימשך שישה חודשים, שנה, 18 חודשים, העלות הופכת למופרזת. כלומר, הכל מבוסס על הרעיון שמדיניות הבידוד יכולה להצליח - אבל היא חייבת להיות לטווח קצר. במקרה כזה, רמת תמיכה מאוד אגרסיבית יכולה להבטיח שמדיניות הבידוד קצרת הטווח הזאת לא גולשת לשפל גדול".

נדמה לי שרמות גירעון של 10-12% מתקרבות לרמות שראינו במלחמות עולם.

"בדיוק. זו רמת הוצאה ממשלתית שלא היינו רואים בזמן שלום. עם הסתייגות אחת - כשיש משבר פיננסי, אנחנו יכולים לראות רמות הוצאה כאלה, וראינו אותן בהרבה מדינות אחרי המשבר הפיננסי של 2008. אבל באופן כללי, אלה רמות ההוצאה שאתה מצפה לראות בזמנים כלכליים קשים ומאתגרים באופן קיצוני. ואנחנו בזמן כזה". זה לא הזמן להיות זהירים, גורינשה כותב, ומוסיף עכשיו: "העלות של זהירות עלולה להיות אדירה, כי זה אומר שאנחנו מוסיפים לממד הבריאותי של המשבר הזה כמות אדירה של אי ודאות כלכלית".

יש מי שאומר שצריך לחכות לראות מה הנזק ואז לפצות.

"פה ההקבלה עם הווירוס מאוד רלוונטית. כמו שאנחנו לא רוצים לחכות עד שמספר הנדבקים יהפוך לבלתי נשלט, וזה יכול לקרות מאוד מאוד מהר, באותו אופן אם נחכה עד שהנזק הכלכלי ייקרה, זה יכול להיות מאוחר מדי. ברגע שאנשים פוטרו מהעבודה שלהם, ברגע שעסקים סגרו את דלתותיהם, ברגע שמוסדות פיננסיים מתנדנדים על סף קריסה, אתה כבר במגננה. יש מעט מאוד סיכון שנעשה יותר מדי עכשיו. ואם נעשה יותר מדי עכשיו, רשויות המס תמיד יוכלו לגבות חלק מזה בחזרה. אם נימנע מקטסטרופה, ויהיה לנו רק מיתון חמור, ונבין שאולי חלק מהכספים שחילקנו לא היו הכי יעילים, תמיד יש דרכים לגבות חלק מזה בחזרה. אבל זה לא עובד בכיוון ההפוך.

"אני רוצה להבהיר. כשמסתכלים על דוח התעסוקה בכל חודש, הרבה אנשים מאבדים את מקום העבודה והרבה אנשים מוצאים עבודה חדשה. עסקים פושטים רגל ואחרים מתרחבים. זה מתאזן, וזה בסדר, והכלכלה יכולה לספוג את זה. אבל כשיש מיתון, זעזוע בגודל הזה, דברים יוצאים מאיזון. נוצרת מסה של עובדים לא מועסקים, ויהיה להם מאוד קשה למצוא אחיזה בשוק העבודה במהירות. בהתחלה תהיה הרבה אי ודאות. אנשים יהיו מאוד זהירים. וגם צרכנים יירצו להיות זהירים לפני שיתחילו להוציא שוב - מה אם תהיה חזרה של הווירוס? מה אם הוא חוזר בנובמבר? מה אם יגיע זן חדש בשנה הבאה? האפיזודות האלה משאירות צלקת בכלכלה, ואנחנו רוצים להימנע מכך ככל הניתן".

בשבוע שחלף מאז פרסום המאמר שלו, אומר פרופ' גורינשה, שורה של מדינות הכריזו על חבילות סיוע מסיביות לכלכלה - כולל גרמניה, צרפת, ובריטניה. "הייתה הסלמה בתגובות של קובעי המדיניות, וזה מאוד מבורך. יש מדינות שעדיין מאחורה, ובין הכלכלות המתקדמות הגדולות, ארה"ב בהחלט נראית שניים-שלושה צעדים מאחור". 

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988