דעה: ניהול סיכונים בעידן הקורונה - הצעת פתרון אחר

מהניסיון העולמי ניתן לדעת כי רובנו לא נמצאים בסיכון ממשי ממחלת הקורונה - לכן במקום בידוד המוני וגורף, עדיף לעבור לבידוד של קבוצות הגיל שנמצאות בקבוצת הסיכון • כך נמנע מהכלכלה הישראלית לקרוס

שר הבריאות יעקב ליצמן / צילום: כדיה לוי
שר הבריאות יעקב ליצמן / צילום: כדיה לוי

שר הבריאות יעקב ליצמן הוא בן 71. שיעור מקרי המוות מנגיף הקורונה בגיל הזה הם 8%. שיעור גבוה ומפחיד. לו היה שר הבריאות בן 41, שיעור מקרי המוות, מבחינתו ברמה האישית, היה 0.4% בלבד. שיעור לא מפחיד במיוחד וחשוב מכך הוא נמוך ב-95% מאשר ההסתברות למות מהמחלה כאשר מישהו הוא בן 71. האם אין שום קשר בין הצעדים האגרסיביים שהוא נוקט בהם על מנת לבודד את ישראל דה פקטו, לבין הגיל שלו?

הפן החשוב ביותר בהתמודדות עם המגפה הוא הצלת חיי אדם. אך בדרך ייתכן ואנו שוכחים את הפן השני הכי חשוב ברמת שרידותנו: הצלת עסקים וחברות, קרי, מקורות הפרנסה של תושבי ישראל.

האם לעובדה שלפגיעה הקשה בכלכלה הישראלית, כתוצאה מהצעדים הדרסטיים שנוקט שר הבריאות, יש קשר לכך ששר האוצר משה כחלון כבר עם רגל אחת בחוץ כי החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים? האם שר אוצר חדש ומחויב כל כולו היה בולם חלק מהצעדים של ליצמן?

שאלה מעניינת נוספת: מבחינת ליצמן וראשי מערכת הבריאות עדיף להחמיר. מדוע? כי לא יקימו כאן ועדת חקירה על התנהלות אגרסיבית ומיותרת תוך בזבוז משאבים כלכליים בשל הקורונה. לעומת זאת, עלולה מבחינתם לקום ועדת חקירה אם יעשו פחות מדי צעדים.

מה למדנו מהמדגם הסיני הענק של חולי הקורונה?

אין ספק שרעיון הבידוד הוא במהותו נכון. יפן הייתה המדינה שהכי פחות נפגעה בשנים 1918-1919 מהשפעת הספרדית (להבדיל אלף אלפי הבדלות מהקורונה), כי הם היו היחידים שנקטו צעדי בידוד והיה להם קל לעשות זאת כי הם אי.

אך הסיכוי שישראל תצליח לייצר בידוד יעיל מיתר העולם, ושנוכל להחזיק כ"עם לבדד ישכון" עד שהרעה הזו תחלוף באופן טבעי עם בוא הקיץ, כפי שחלק מהמומחים סבורים או עד הגעת חיסון, הוא לצערנו נמוך. לפחות על סמך מה שקורה אל מול עינינו בימים אלו ברחבי אירופה. אם נצליח לעשות זאת - מצוין. אך מה אם לא?

במידה ולא נצליח לבודד את עצמנו, האם צריך להטיל סגר בבתים על כל תושבי ישראל, כפי שמטילים כעת על 15 מיליון תושבי צפון איטליה? ולכמה זמן יוטל הסגר? שלושה חודשים כמו בחבל חוביי בסין? ואולי זה יימשך יותר זמן? מה יישאר אז מהמשק הישראלי? מה יישאר מהחוסן הביטחוני כשאנו מוקפים בכל כך הרבה אויבים?

קיים בידינו כבר מדגם ענק בסין, של יותר מ-80 אלף שחלו בקורונה. מהמדגם הזה עולה נקודה מרכזית: 92% מסך המתים מהמחלה הם בגילאי 60+. כמעט כל האחרים שנפטרו היו בעלי מחלות רקע נוספות ומערכת חיסונית חלשה (או מעשנים כבדים).

לשמחתנו עד גיל 10 ההסתברות למות מהקורונה היא 0%. מגיל 10 עד גיל 40 התמותה עומדת על 0.2%. שיעור אפסי, כאשר כמעט כלל הנפטרים הם בעלי מחלות רקע ומערכת חיסונית חלשה. לאנשים בריאים בגילאים האלו המחלה כמעט בכל המקרים היא מינורית. נשים, דרך אגב, נדבקות פחות מגברים. מערכת החיסון שלהן חזקה יותר. שיעור הפטירות של גברים מהמחלה גבוה ב-67% מזה של נשים.

בנוסף לסין, הגיל החציוני של המתים מקורונה באיטליה הוא 80.

הצעת פתרון חלופי

לכן אני מציע פתרון אחר מסגר המוני.

במידה ולא נצליח לבודד את עצמנו מהעולם והמגפה תתגבר, וכנראה שלא נוכל להטיל סגר כך שאף אחד לא יצא מהבית, עלינו לבודד רק את הרגישים מקרבנו.

הצעתי הוא שההנחיה שצריכה לצאת ממשרדו של ליצמן, במידה והמגפה תתפרץ בישראל במלוא עוזה (והלוואי שלא) - היא שגילאי 60 פלוס ואנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה הם אלו שצריכים להסתגר בבתים עד יעבור זעם (משמע - עד שהנגיף ייעלם מעצמו או עד שימצא חיסון).

יתר האוכלוסייה תמשיך לעבוד ולקיים את המדינה תוך התנהלות בזהירות גבוהה מחשש הדבקה, אך לא תסתגר בבתים. גם אם ידבקו מאות אלפי אנשים, שיעורי התמותה יהיו אפסיים כי רק האוכלוסייה הבריאה תצא לעבודה.

זה אומנם יהיה ממש לא נעים כשחלק קטן מהאוכלוסייה, 15% מאיתנו ליתר דיוק, ייכנס לבידוד של חודשים רבים. אך זה עדיף על כך שכולנו נשב בבית לתקופת זמן בלתי מוגבלת. בני ה-60 פלוס הם ברובם אנשים שאינם עובדים (פנסיונרים) או עובדים במשרה חלקית ולכן הפגיעה המשקית תהיה נמוכה יחסית, זאת לעומת סגר מלא על ערים שלמות או אפילו של כל המדינה. יתירה מזו, הם לא יהיו חייבים להיכנס לבידוד. בני ה-60 פלוס ייקחו את הסיכון הזה ויחליטו בעצמם אם להסתגר ואם לאו. מבחינה כלכלית זה בוודאות אפשרות עדיפה על פני פגיעה קשה מאד במשק.

נתון חשוב נוסף. אוכלוסיית ישראל צעירה. הגיל החציוני הוא 30. הגיל החציוני באיטליה, אחת המדינות המבוגרות בעולם, הוא 47. יתכן וגם זה פקטור שצריך לקחת בחשבון ההסתברויות הכולל ברמת הסיכון של המדינה. כאמור, עד גיל 40 ההסתברות לחוות את המחלה בצורה קשה כל שכן למות ממנה, הוא לשמחתנו אפסי. 

הכותב הוא יו"ר חיסונים פיננסים ומחבר משותף של הספר ישראל סיפור הצלחה

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988