בין קורונה לקרוליינה: טראמפ חורק שיניים, ביידן קם לתחייה

לא בטוח שזו רק הכלכלה, אבל אם זו הכלכלה, נגיף סיני מאיים לקלקל אותה בשביל נשיא ארה"ב, שמונה חודשים לפני הבחירות • בורסה נופלת אינה קמה אוטומטית רק מפני שאומרים לה • ג'ו ביידן לעומת זאת קם אתמול על רגליו, לפחות ללילה אחד

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במסיבת העיתונאים / צילום: Carolyn Kaster, Associated Press
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במסיבת העיתונאים / צילום: Carolyn Kaster, Associated Press

לוח הזמנים הנשיאותי לא עלה יפה. מסיבת העיתונאים, שנועדה לבשר את סוף מלחמת אפגניסטן (18 שנה וארבעה חודשים), עמדה תחת זאת בסימן החרדה הגוברת, רפואית ופיננסית, מפני נגיף הקורונה. הבורסה, היהלום בכתרו של דונלד טראמפ, איבדה בשבוע שעבר שליש מכל רווחיה בשלוש השנים האחרונות.

החדשות הגדולות של מוצאי שבת לא נגעו לטראמפ, לפחות לא במישרים, אבל היו גלולה מרה: ג'ו ביידן נחל ניצחון מוחץ בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית בדרום קרולינה. מסע הבחירות המקרטע שלו, שחישב להתמוטט בשבוע שעבר, חוזר ומתייצב על רגליו. טראמפ ואנשיו השקיעו מאמצים כה רבים בחודשים האחרונים בהריסת ביידן מפני שראו בו את הסכנה הגדולה ביותר לסיכויי הבחירה החוזרת של הנשיא. יהיה עליהם לחזור ולנסות.

אבל Covid 19 הוא כרגע האויב הגדול ביותר של טראמפ, גם מפני שהוא מעמיד במבחן חמור את מנהיגותו לעת משבר; גם מפני שפגיעתו בכלכלת ארה"ב עשויה להיות יותר מבת-חלוף.

קריסת הבורסה אל "תחום התיקון", במהירות מסחררת, אולי משקפת רק פאניקה ועודף התלהבות של תוכנות מכירה. אבל 3.6 טריליון דולר נמחקו מערך-הנייר של המניות. ביום ו' לבדו S&P 500 איבד 203 מיליארד דולר.

ג'ו ביידן / צילום: Gerald Herbert, Associated Press
 ג'ו ביידן / צילום: Gerald Herbert, Associated Press

להעלות באוב את 1998 ואת 1987

חוץ מניחושים מלומדים ומלומדים פחות, אנחנו יכולים להסתמך בעיקר על ניסיון העבר כדי לפענח את כוונות השוק ואת סיכוייו, עם הרבה הסתייגויות.

בסתיו 1998, וול סטריט קרסה בהשפעת משבר מזרח אסיה, שהתחיל בתאילנד והתפשט לכל רוחות השמיים. הבנק המרכזי, בהנהלת אלן גרינספן המהולל, נחלץ לעזרת וול סטריט באוסף מהיר של הפחתות ריבית. עד סוף השנה ההיא, הבורסה חזרה והתייצבה בשיאים היסטוריים. כמובן, הבועה התפקעה בסופו של דבר, אבל זה לקח עוד שנה וחצי.

לעומת זאת, הקריסה הגדולה הקודמת, של 1987, לא תוקנה על אף מאמצי הבנק המרכזי. כשלעצמה, הקריסה ההיא הייתה מסתורית. היא לא שיקפה מצוקה כלכלית. מה שקראו אז "כלכלת רייגן" אומנם ירדה מן השיא של אמצע העשור, אבל עדיין עמדה בעיצומה של גאות. לשווא התחננו אז הנשיא ושריו. הבורסה לא השתכנעה. עברו ארבע שנים ויותר עד שמדד הדאו ג'ונס (זה היה לפני עידן הנאסד"ק) חזר אל רמת נובמבר 1987. שוק השוורים הבא התחיל רק שש שנים אחר-כך.

ואף כי על פניה קריסת הבורסה ב-1987 לא שיקפה בעיות, היא בוודאי מילאה תפקיד בולט ביצירתן. מיתון, במובן הטכני של שני רבעונים עם צמיחה שלילית, אומנם לא הגיע אלא בשלהי 1990, אבל מגמת ההאטה התחילה עם הירידות הגדולות של הסתיו. במבחן ההיסטורי, הבורסה לא קפצה מן הצוק לתועלת הקפריזה; היא קראה את מפת גרמי השמיים, וניחשה את המיתון הבא. זה מה שהיא עושה מפעם לפעם, חוץ מאשר בפעמים שהיא עושה את ההיפך.

התחזיות הפסימיות נכזבו

התחזיות הכלכליות של שלוש השנים האחרונות היו אמנות של דבר והיפוכו, והן נטו להיות הרבה יותר פסימיות ממה שהמציאות והתוצאות הצריכו. הייתה הסכמה רחבה למדי בין כלכלנים וחזאים שהשנתיים האחרונות של נשיאות טראמפ יעמדו בסימן האטה. הייתה הסכמה אפילו יותר רחבה שבמהלך 2020 יירשם המיתון הראשון זה 11 שנה.

זה לא קרה. הסטטיסטיקה הכלכלית מוסיפה לרשום שיאים ונסים. חודש אחר חודש, כמעט ללא יוצא מן הכלל, התעסוקה עוד יותר מלאה ממה שהייתה. ערב משבר הבורסה הנוכחי, בחודש ינואר, השקעות של עסקים עלו, הזמנות למוצרים לא-ביטחוניים עלו (ב-1.1%), והאבטלה עמדה על שיעור היסטורי נמוך של 3.6%.

אין ספק שהכלכלנים החמיצו את עומקה של ההתאוששות הכלכלית ואת רצינותה. טראמפ אגב חוזר ומתפאר בשיאים שהוא רשם מאז ינואר 2017. אבל ההתאוששות הזו התחילה ב-2010, תחת ברק אובמה. בימי אובמה האבטלה פחתה ב-50%, בהשוואה לימים הקודרים של משבר הסאב-פריים, שהאמריקאים מכנים "המיתון הגדול".

אומנם חלקים של ההתאוששות ההיא היו חיוורים מאוד, והשכר הוסיף לדשדש. אבל בסך הכול, אין תקדים היסטורי להתאוששות הנמשכת 11 שנה רצופות. 11 שנה נשמעות כמו נאום ההספד על קברו של מחזור-העסקים, שלא לדבר על עקומת פיליפס (זו המניחה, בין השאר, את הסכנות הנובעות מיותר-מדי-תעסוקה).

"ברבור שחור"

נאמנים למלכת כל הקלישאות הפוליטיות, מומחים פוליטיים חזרו והזכירו לנו ש"זו הכלכלה, טמבל". את ההברקה הזו טבע יועץ פוליטי צעיר, ג'יימס קארוויל, ב-1991, בעיצומו של מיתון שהרס את נשיאותו של ג'ורג' בוש האב.

שנה אחת קודם, בוש עמד בשיא הפופולריות לא שלו בלבד, אלא של כל הנשיאים בכל הזמנים. הוא היה המנצח הגדול של מלחמת עירק הראשונה, שהייתה קצרה, גבתה מינימום של קורבנות אמריקאיים, ולא עלתה לאוצר האמריקאי אף סנט אחד. קארוויל הקדים להבין את מידת פגיעותו של נשיא, יהיו המוניטין הצבאיים שלו אשר יהיו, כאשר מיליונים חרדים לגורל מקום העבודה שלהם ולעתיד ביטוח הבריאות. על כתפי אבחנתו עלה ביל קלינטון לשלטון.

נניח כרגע לשאלה אם אומנם זו רק הכלכלה-טמבל. הבה נניח שזו אומנם הכלכלה-טמבל. מה יהיה אפוא על סיכויי טראמפ אם ההתמוטטות בבורסה לא תהיה בת חלוף, ואם הפחתת שערי הרבית לא תעזור?

כותבים פיננסיים התחילו להשתמש עוד בסוף ינואר במטאפורה של "ברבור שחור", כדי לתאר את התוצאות האפשריות של משבר הקורונה. את הביטוי הזה יצר לפני 13 שנה איש הכספים והוגה הדעות נאסים ניקולא טאלב, כדי לתאר מאורע אדיר ונדיר, החורג מתחום הציפיות ההיסטוריות.

"בדיית הקורונה"

החרדה מפני הברבור פיעמה בממשל טראמפ במשך שבועות. אנחנו יודעים עכשיו מפי הנשיא עצמו, שהוא קיווה ל"נס". הוא עצמו השתמש במלה הזו בשיחה עם עיתונאים בשבוע שעבר. התקשורת דיווחה, כי חמתו של הנשיא בערה בו להשחית, כאשר שמע שמטוס של חיל האוויר האמריקאי החזיר הביתה נוסעים אמריקאיים שנלכדו על ספינת התענוגות והזוועות 'דיאמונד פרינסס', בחופי יפן, והיו שרויים בהסגר קורונה במשך שבועיים ויותר.

בשבוע שעבר, בעיצומה של ההתמוטטות בבורסה, באה ההודעה מן המרכז למניעת מגיפות (CDC), ש"השאלה אינה אם אלא מתי" נגיף הקורונה יתחיל להתפשט על אדמת ארה"ב. הנשיא חרק שיניים. למחרת מינה "כוח משימה" מיוחד לטפל באיום הקורונה, והעמיד בראשו את סגנו הנאמן מאוד, מייק פנס.

בו ביום, ראו זה פלא, נאלמו שפתיהם של שני אנשי המדע החשובים ביותר בממשלת ארה"ב המטפלים במניעת מגיפות. אחד מהם הוא ד"ר אנתוני פאוצ'י, הידוע לאמריקאים זה 40 שנה, עוד מזמן שטיפל בניצני האיידס. פאוצ'י ביטל את הופעותיו בשני שידורי טלוויזיה, שבהם עמד לדבר על סכנת הקורונה. התעורר באופן בלתי נמנע הרושם, שהבית הלבן החליט לצנזר חוות דעת רפואיות, כדי לשכך את ה"פאניקה" בשוקי הכספים. (ד"ר פאוצ'י עצמו מכחיש שהוא הושתק.)

בליל שבת טראמפ ערך עצרת בחירות במדינת דרום קרוליינה ערב ההצבעה בבחירות המקדימות של הדמוקרטים. הוא עורך עצרות כאלה כדי להסיח לפחות במקצת את תשומת הלב מן האופוזיציה. במהלך העצרת הוא הכריז, כי הקורונה היא "בדיה (hoax) דמוקרטית חדשה".

"בדיה" היא מלה שהוא מרבה להשתמש בה, אם גם לא באופן אחיד. במערכת הבחירות שלו, ב-2016, הוא הכריז שהתחממות האקלים היא "בדיה סינית". מ-2017 ואילך הוא חזר והכריז שהדיווחים על ניסיון רוסי לעזור למערכת הבחירות שלו הם "בדיה". בשבוע שעבר הצטרפה הקורונה אל הקטגוריה של בדיות האופוזיציה.

אבל אתמול (שבת), הנשיא סיגל לעצמו טון רציני יותר. הוא ערך תידרוך בבית הלבן, והעמיד לצדו את ד"ר פאוצ'י הנ"ל. הוא פתח את התדרוך בהודעה על מוות ראשון מקורונה על אדמת ארה"ב. "זו הייתה אשה נפלאה", הוא אמר על הקורבן הראשון, ליד העיר סיאטל, בצפון מערב ארה"ב. אחר-כך התברר שהקורבן דווקא היה גבר.

כאשר נשאל על "בדיית הקורונה", הוא גינה את השואלת על "חוסר הגינות", והטעים כי הוא לא התכוון להגיד שהקורונה היא בדיה, אלא שהביקורת הדמוקרטית על דרך טיפולו בקורונה היא היא הבדיה. הדמוקרטים בקונגרס דווקא הציעו להגדיל פי ארבעה את ההקצבה המיוחדת שהנשיא ביקש לטיפול בקורונה.

מבוקשות: שרשרות אספקה

בחירת הזמן לתדרוך לא הייתה מקרית. הנשיא מקווה שהמשקיעים בבורסה יירגעו במהלך סוף השבוע. הוא גם מקווה שהבנק המרכזי, הלוא הוא מושא תלונותיו הקבועות, יקצץ בימים הבאים את הרבית.

אבל קיצוץ הרבית לא ימחה את הנזקים הכלכליים הממשיים של הקורונה. לשכת הסטטיסטיקה המרכזית של סין עתה זה הודיעה כי בחודש פברואר נרשם השיעור הנמוך ביותר של תפוקה תעשייתית בסין מאז ומעולם (זאת אומרת, מאז שהתחילו לפרסם נתונים סטטיסטיים, בשנות ה-80).

כמה מאנשי הנשיא ניסו להוציא מתוק מעז, ורמזו שלכלכלת ארה"ב תצמח טובה מקשייה של סין. "נצטרך למצוא שרשראות אספקה חדשות", אמר לארי קאדלאו, יועצו הכלכלי הראשי של טראמפ. שר המסחר ווילבור רוס אמר עוד לפני חודש, כי משבר הקורונה בסין ייצור מקומות עבודה חדשים באמריקה.

אבל לא אלה הם פני הדברים. סוחרים המשתמשים בשירותי אמזון אומרים, שמקורות האספקה שלהם מסתתמים והולכים. בנמל לוס אנג'לס מצפים כי בשלושת החודשים הראשונים של השנה תירשם ההאטה הגדולה ביותר בפעילות מאז משבר 2008. זה הנמל המסחרי הגדול ביותר ביבשת אמריקה.

בשבוע שעבר, כאשר נשאל על פשר הירידות בבורסה, הנשיא ניסה לטעון שהחרדה בשוק קשורה בהכרזותיהם הכלכליות חסרות האחריות של הטוענים הדמוקרטיים לנשיאות. הוא לא חזר על הסברה הזו.

השחורים אמרו כן לג'ו

ברור למדי שהדמוקרטים מעסיקים אותו. הוא קיווה לראות את התמוטטותו של ג'ו ביידן. הוא לא הסתיר את רצונו לראות את ברני סנדרס, סוציאליסט מוצהר, נבחר למועמד הדמוקרטים לנשיא.

כמעט כל ניתוח סטטיסטי מוסיף להראות כי סנדרס מוביל במערכה הדמוקרטית. אבל אתמול הוא מעד בפעם הראשונה. ואיזו מעידה. המדינה הגדולה ביותר לפי שעה הצביעה, דרום קרוליינה. ביידן שם את יהבו עליה. היא נועדה להיות "חומת האש" שלו. הוא היה זקוק עד ייאוש לניצחון, רצוי ניצחון מוחץ, כדי למחות את הרושם של מפלותיו בשלוש הצבעות קודמות. ואומנם הוא גבר על סנדרס בהפרש של כמעט 30%.

החשיבות המיוחדת של דרום קרוליינה היא שכמעט שני שלישים מן המצביעים הדמוקרטיים הם שחורים. הדמוקרטים אינם מסוגלים לנצח כמעט בשום זירה באמריקה בלי השתתפות מסיבית של שחורים. דרום קרוליינה העמידה אפוא את כל הטוענים לנשיאות במבחן היכולת לפנות אל מצביעים שחורים. ביידן עמד במבחן בהצלחה גדולה מאוד. סקרי היציאה מן הקלפי הראו, כי 60% מן השחורים תמכו בו, ורק 17% תמכו בסנדרס.

אין כל ודאות שזה יישנה במדינות אחרות. יתר על כן, תמיכת שחורים לא תספיק לאיידן. אבל דרכם של סיבובי הפתיחה בבחירות המקדימות שהם מעניקים תנופה. זה מה שקרה לסנדרס לאחר נצחונו הדחוק מאוד בניו המפשייר, בשבוע השני של עונת הבחירות. הוא התחיל לעלות בסקרים, ותרומות זרמו אל קופותיו. אפשר לצפות למשהו מעין זה גם אצל ביידן.

השאלה היא אם אין זה מאוחר מדיי. 14 מדינות יצביעו ב"יום שלישי הגדול" בשבוע הבא. ייבחרו בהן שליש מכל הצירים לוועידה, שבה יתמנה המועמד הדמוקרטי בקיץ. סקרי דעת קהל משתי המדינות הגדולות ביותר, קליפורניה וטקסס, חוזים ניצחון לסנדרס: גדול מאוד בקליפורניה, ברור מאוד בטקסס. קצת קשה להאמין שהגלגל יתהפך ב-48 השעות הבאות; ואם סנדרס ינחל ניצחונות מוחצים, ויפתח יתרון גדול במניין הצירים, לא ברור מנין תבוא ישועת ביידן.

המטאפיזיקה של הפוליטיקה

סגן הנשיא לשעבר נשא נאום ניצחון מצוין בראשון לפנות בוקר, שעון ישראל. זה היה הנאום הטוב ביותר שלו מאז הכריז על מועמדותו. הוא לחץ בו על כל הכפתורים הנכונים. במקום לדבר על טקטיקה ("רק אני אוכל לגבור על טראמפ"), הוא פנה אל המטאפיזיקה של הפוליטיקה, עם השראה ועם רגשות.

אף כי אמריקאים "מצביעים בעד חשבון הבנק שלהם", בלשון מימרה ישנה, הם רוצים ערך מוסף מנשיאיהם. רוזוולט בשנות ה-40, קנדי בשנות ה-60, רייגן בשנות ה-80, נהגו להעמיד דמעות בעיני מיליוני אמריקאים. הם לא רק רצו לסדר לאמריקה צמיחה רבעונית טובה, אלא גם להפוך אותה, בלשון רייגן, ל"עיר הזוהרת על הגבעה". ביידן פלירטט הבוקר עם העיר ההיא. נראה אם היא תסביר לו פנים.

מגיש בתוכנית הסאטירה "סאטרדיי נייט לייב" אמר לפנות בוקר כי "אומנם נשארו ששה שבועות עד חג הפסחא [שבו הנוצרים מציינים את תחיית ישו לאחר צליבתו], אבל נראה שאיש אחד כבר קם לתחייה", ג'ו ביידן, המקווה להיות הנשיא הקתולי השני בהיסטוריה האמריקאית.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988