שנים הם יחד, החל מגן הילדים. החברות הקרובה של טל שפירא ואמיר אורנים הובילה אותם לדרך עסקית משותפת. הרעיון לסטארט-אפ שלהם, "טריפל דבליו" (3PLW) עלה כששפירא עבד בפיתוח עסקי במכון ויצמן, שם נחשף לרעיונות של ביופלסטיק - פלסטיק המופק מחומרים ידידותיים לסביבה. כשראה את הפוטנציאל הגלום במוצרים הללו בעידן שבו המשבר האקולוגי מחייב שינוי כיוון בזירה העסקית, החליט שהוא רוצה לפצח את האתגר ולפתח ביופלסטיק חדשני שיהווה תחליף נוח לחומרים המזיקים, והפקתו תהיה כלכלית. הוא ביצע ניסויים על פסולת מזון ביתית כדי להפוך אותה לביופלסטיק המתכלה עם תום השימוש בו וקרא לאורנים להצטרף אליו.

השניים החלו "לבשל" את הרעיון במטבח הביתי שלהם. הפסולת נערמה והם לקחו אותה לקבלן משנה כדי לבצע תהליכים כימיים ולהפוך אותה לחומר הרצוי, שבכוחו להחליף את אריזות המזון ולהתכלות לאחר השימוש, במקום שהן יישארו ויזהמו את הסביבה מאות שנים. "ראינו שהתוצאות ממש טובות", הם אומרים, "אנחנו מתסיסים את פסולת המזון, מכניסים פנימה מניפולציות עם חיידקים, עד שאנחנו מקבלים את החומצה הלקטית, אבן הבניין של הביופלסטיק. הכנסנו את הנתונים לאקסל כדי לבדוק מה יקרה אם נייצר במפעל, וראינו שזה מאוד כלכלי".

הגביע ששווה הרבה

ביופלסטיק מתכלה עשוי להוות תחליף ידידותי לסביבה, אבל כיום הוא מיוצר מחומרי גלם שעלותם גבוהה (למשל תירס וקנה סוכר) ולכן מחירו גבוה יותר מזה של פלסטיק זול ומזהם. "התהליך שלנו מוריד את עלות הייצור של הביופלסטיק בכ-30% או יותר", מספרים אורנים ושפירא. "תהליך הייצור של החומר הוא בעל טביעת רגל אקולוגית נמוכה במיוחד, ואריזות מבוססות ביופלסטיק ניתנות לשימוש חוזר בתהליך הייצור של החברה - כך שאם תם השימוש באריזה מסוימת, היא יכולה לחזור למעגל הייצור ולהפוך שוב לאריזה חדשה.

"מחומר הגלם שפיתחנו אפשר לעשות הכול: אריזות מזון, ביגוד, תעשיית בנייה, כל מקום שיש בו פלסטיק מבוסס נפט - הביופלסטיק שלנו יכול להחליף אותו. אנחנו עובדים עם חברות גלובליות על פיתוח מוצרים, בעיקר חברות מזון גדולות וחברות המייצרות אריזות קשיחות. לחומר הגלם שאנו מייצרים שוק גדול שצומח בקצב דו-ספרתי".

איך עובד התהליך המעגלי שלכם?

"אנחנו מציעים לחברות האלו משהו חדש: במקום לייצר מחומר גלם חדש כמו תירס, להשתמש בפסולת מזון שכבר קיימת. זה גם מפחית את עלות הייצור ומחיר המכירה, כך שהמעבר לביופלסטיק הופך להיות אטרקטיבי עבורן. בצפון אמריקה ובמדינות באירופה יש כבר גביע יוגורט שעשוי מביופלסטיק. אם תקברי אותו באדמה בתנאים מסוימים, הוא יתכלה בסופו של דבר. גם אם הוא יגיע לים, הוא יתכלה לבסוף. אבל המטרה שלנו היא לא לזרוק את חומר הגלם הזה. הגביע הזה שווה הרבה מאוד. אנחנו יכולים לקלוט את הפסולת הזו כחומר גלם לייצור חוזר של עוד ביופלסטיק. הוא חוזר להיות שוב פסולת מזון אורגני לייצור. אין כאן אובדן של חומר גלם.

"היום יש מפעלים קטנים שלוקחים את הפסולת של פולימר ה-PLA בביופלסטיק, מפרקים אותה ומרכיבים מחדש. זה תהליך שהוא מעגל סגור. הוא טוב גם מבחינה כלכלית. המפעלים של הביופלסטיק מוכנים לשלם כדי לקבל זרם נקי של פסולת PLA, וכך נוצר תמריץ כלכלי להחזיר את הפסולת הזו למפעל. יש כאן חיסכון במשאבים ושמירה של הפחמן שאגור בגביעים בתוך מעגל הפחמן. זה משהו שבתעשיית הפלסטיק מתקשים לעשות בצורה טובה, כי הרבה יותר זול ופשוט לייצר גביע פלסטיק חדש מנפט מאשר למחזר".

על איזה פיתוחים אתם עובדים כרגע עם חברות?

"אנחנו מפתחים שימוש בפסולת אפייה לתעשיית האפייה - מפעל שיש לו זרם פסולת משמעותית, ניקח ונייצר ממנו שקיות לאריזה של המאפים הטריים. אפשר להשתמש בכל פסולת המזון ותוצרי הלוואי של מפעל מזון כדי להפוך אותה למוצר אריזה של המפעל ולהכניס אותה לשרשרת האספקה. פרויקט נוסף הוא שימוש בכל המוצרים שחזרו לסופרמרקט או פסולת מעורבבת של מוצרים שחזרו למפעל. פגי תוקף, פסולת להשמדה - אנחנו מעבירים את הפסולת לתהליך שלנו לייצור חומר הגלם. כשאנחנו מגיעים למפעל קיים, למשל מפעל המייצר ביוגז להפקת חשמל מפסולת, אנחנו אומרים לו - אתה מקבל פסולת ממפעלים שונים. אנחנו ניקח את הפסולת הזו, נייצר ממנה את ה-PLA, ונחזיר אליך את תוצרי הלוואי שנשארו כדי להפיק ממנה את הביוגז. כך המפעל יכול להפיק שני מוצרים מהפסולת - ביוגז שמתחרה בשוק האנרגיה, וגם זרם הכנסות חדש ומשמעותי. ההכנסה מכל טונה של פסולת בייצור ביופסלטיק גבוהה פי 5 בהשוואה לייצור של ביוגז. אם עיכול אנארובי לוקח שבועיים-שלושה, אנחנו מורידים את התהליך הזה ל-24 שעות. זה גם מאפשר למפעל להגדיל את כמות הפסולת שהוא קולט".

למה דווקא התחום הזה משך אתכם ?

שפירא: "משבר האקלים קרוב לליבי ותמיד ידעתי שאפעל בו, אבל לא היו לי כלים. כשעבדתי במכון ויצמן, נחשפתי לטכנולוגיות שגרמו לי להבין שהיזמות הבאה שלי תהיה בתחום הסביבתי, מתוך הבנה שאין אפשרות להיטיב עם הסביבה בעולם קפיטליסטי אם הטכנולוגיה לא מכניסה כסף. הבנו שיש פה משהו ששווה לצלול אליו עמוק. ברמה הסביבתית, בעיות ייצור פלסטיק מנפט וטיפול בפסולת מזון ובפסולת הפלסטיק נמצאות במוקד העניין הגלובלי. אותה פסולת שאנחנו משליכים לפח הביתי, מובלת לרוב לאתרי ההטמנה שבהם היא נותרת למשך שנים רבות. 80% מהפסולת בישראל נשלחת כפי שהיא להטמנה, והופכת להיות בעיה הגדלה מיום ליום".

לאחר פיילוט תעשייתי מוצלח באירופה, טריפל דבליו מקימה כיום מתקן הדגמה עם חברת ניהול פסולת אירופית, על בסיס הסבה של מתקן טיפול פסולת קיים. למתקן החדש יכולת לטפל ב-100 טונה פסולת מזון ליום או יותר. החברה סגרה השנה סבב גיוס כספים של כ-5 מיליון דולר להרחבת הפעילות ויצירת שותפויות להקמת מתקני טיפול המבוססים על הטכנולוגיה, כשאת מרבית הסכום השקיעו "קרן גז ונפט ישראל" המחזיקה בבעלות מלאה בסונול ו"קרן אלה", בעיקר כדי לקדם את פיתוח המוצר לכניסה לשוק האמריקאי. "בהתחלה גייסנו כסף מאנג'לים פרטיים ומחממת האצ'יסון", מספר אורנים.

דווקא קרן המתבססת על תעשיות העבר המזהמות, היא זו ששמה כאן את הכסף. אולי הם קראו כיוון והבינו שנגמר עידן הפלסטיק .

"קרן גז ונפט ישראל משקיעה לא מעט בתחומים ירוקים, ולכן חיפשו כמונו השקעה במשהו כלכלי וסביבתי שפותר שתי בעיות במכה אחת: פסולת מזון ופלסטיק מזהם".

שיניתם את הרגלי החיים שלכם בעקבות העיסוק הסביבתי ?

אורנים: "טל תמיד דיבר על זה, ואני - מהרגע שפעלתי בתחום, זה מחייב אותי לתת דוגמה אישית. הרגלי הצריכה שלי - ואגב, של כל העובדים בחברה - השתנו. למשל, אנחנו מעודדים את העובדים לאכול בחוץ ולא לעשות טייק-אוויי, אין אצלנו כמובן כלים חד פעמיים. אנחנו משתתפים בהשתלמויות ובמשלחות בתחום ושואפים לשנות את מה שאפשר".