תקדים בביה"ד הארצי לעבודה: מעסיקים אחראים למנוע הטרדה מינית גם במקרים של רילוקיישן

עובדת ישראלית בכירה שהוטרדה מינית במדינת עולם שלישי תקבל 250 אלף שקל • החברה הנתבעת, ששמה אסור בפרסום, טענה כי הנוכחות של משקאות חריפים היא חלק מהתרבות העסקית במדינה • ביה"ד הארצי: תרבות עסקית שונה אינה מהווה הצדקה להטרדה

הטרדה מינית / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
הטרדה מינית / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב

"מעסיק ששולח ביודעין את עובדו לרילוקיישן במדינה עם תרבות עסקית בה הגבולות מטושטשים, עליו לנקוט אמצעי מנע מוגברים על-מנת להבטיח שמסגרת יחסי העבודה תהא חפה מהסיכון להטרדה מינית" - כך קבע לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה, בפסק דין עקרוני שבו פסק פיצוי בסך רבע מיליון שקל לעובדת בכירה בחברת פרויקטים שהוטרדה מינית על-ידי אדם זר שהיה קשור לחברה. ההטרדה בוצעה בזמן שהעובדת שהתה ברילוקיישן מטעם העבודה במדינת עולם שלישי באסיה.

שופטי בית הדין הארצי קיבלו בכך באופן חלקי ערעור שהגישה העובדת הבכירה שסבלה מההטרדה בעת ששהתה ברילוקיישן, על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה שפסק לה פיצוי נמוך של 35 אלף שקל בלבד.

החוק למניעת הטרדה מינית חולל מהפכה תפיסתית ותודעתית בנוגע להטרדה מינית. יחס פוגעני כלפי נשים, שהיה מקובל ולגיטימי לפני שנים, הפך למוקצה ולמגונה חברתית. החוק הוחל גם במקומות העבודה, והמעסיקים בארץ מחויבים לבדוק לעומק כל תלונה של עובדת ועובד על הטרדה מינית שבוצעה כלפיהם על-ידי עובד אחר, ולטפל בה בהתאם.

מה קורה כאשר ההטרדה המינית של עובדת מתרחשת כאשר היא שוהה בחו"ל, בשליחות מטעם החברה, על-ידי אדם זר, שקשור לחברה אך הוא אינו עובד שלה? זוהי השאלה שנדונה במקרה הזה.

תפקיד בכיר בחברת פרויקטים

ראשית הפרשה בתחילת 2015, אז החלה העובדת לעבוד בתפקיד בכיר בחברת הפרויקטים הנתבעת, ששמה אסור בפרסום. היא עבדה בחברה עד שהתפטרה ממנה בשלהי אותה שנה, על רקע אירועי ההטרדה כלפיה.

במרץ 2016 הגישה העובדת, באמצעות עורכת הדין סיגל פעיל, תביעה נגד החברה ונגד מנהלה.

בתביעתה עתרה העובדת לחייב את החברה והמנכ"ל, יחד ולחוד, בתשלום סכומי כסף שונים, בגין 14 מעשי הטרדה מינית שבוצעו בה, לטענתה, במסגרת עבודתה. העובדת טענה כי ההטרדות בוצעו על-ידי המנכ"ל אך בעיקר על-ידי "אדם נוסף", איש עסקים מהמדינה הזרה שבעלי החברה ניהלו קשר עסקי עמו. בתביעה נטען כי החברה הפרה את חובותיה כמעסיק כלפי העובדת.

עיקר טענותיה של התובעת כלפי התנהגות המנכ"ל נדחו. הדיון בבית הדין הארצי לעבודה התמקד בהטרדות שביצע בה בעת שהותה ברילוקיישן אותו "אדם נוסף", שהיה בעל זיקה לחברה הישראלית.

בתביעתה תיארה העובדת כיצד, כאשר המנכ"ל הישראלי ששהה עמה במדינה הזרה עמד לעזוב אותה, הוא ביקש ממנה לפגוש את אותו אדם נוסף, מקומי, שאותו הגדיר כ"מישהו חשוב".

לדברי העובדת, כשהיא ניגשה ללחוץ ל"אדם הנוסף" את ידו, הוא משך אותה אליו בכוח, נצמד לגופה ונישק אותה "בכוח ובניגוד לרצונה על הלחי".

המשך האירועים, לטענתה, התרחשו במסגרת ביקורה השני במדינה הזרה בחודשים מרץ ואפריל 2015. לדבריה, בעת שהיא שהתה במלון במסגרת העבודה, "האדם הנוסף" אסף אותה ברכבו, ובדרך הוא שלח אליה ידיים וליטף את ירכה ואת תנוך אוזנה, תוך שהוא אומר לה שהוא "אוהב נשים עם אוזניים חשופות".

לדבריה, ב-12 באפריל 2015 ביקש ממנה המנכ"ל להצטרף לפגישה עסקית בסלון הסוויטה במלון של "האדם הנוסף", שם לטענתו נכח איש עסקים זר חשוב. שולחן הפגישה התגלה כשולחן בילוי עמוס במשקאות אלכוהוליים חצי ריקים. הנוכחים הציעו לעובדת להצטרף לחגיגה, והיא סירבה. במהלך הארוחה הם החליפו ביניהם בדיחות וסיפורים מיניים. בהמשך אותו אירוע הוכנסו לחדר "קבוצה של נשים בלבוש מינימלי. או-אז העובדת יצאה משם והסתובבה לבדה בעיר".

לאחר מכן, בעוד היא מחכה למעלית, ניגש אליה "האדם הנוסף", שיכור כלוט, תפס בפרק ידה הימנית, משך אותה ואמר לה בתקיפות: "בואי איתי".

לטענתה, היא ניסתה לשחרר את ידה ושאלה "לאן?" והוא ענה לה: "פה, רק רוצה להראות לך משהו". לטענתה, "האדם הנוסף" לקח אותה לחדר שבו היו לבדם, נעמד מולה, חיבק אותה חזק באזור המרפקים והצמיד אותה אליו. בהמשך, לדבריה, היא ניסתה להתנגד, אך הוא ניסה לנשק אותה בפנים, בעוד היא מנסה להתחמק ממנו.

לדבריה, היא צעקה לאדם הנוסף שיפסיק וצרחה וקראה לו להפסיק, עד שלבסוף הוא שחרר אותה ויצא, והיא התמוטטה ולא הפסיקה לבכות.

פגיעה במעמד המקצועי

ב-6 בפברואר 2019 פסקה שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, מירב קליימן, כי החברה אחראית כלפי העובדת עקב אי-עמידתה בהוראות החוק למניעת הטרדה מינית. לפיכך נקבע כי החברה תשלם לעובדת 35 אלף שקל בגין הפרת חובותיה לפי החוק למניעת הטרדה מינית.

בית הדין האזורי פסק בנוסף כי החברה אחראית כלפי התובעת גם בכל הנוגע לפגיעה במעמדה בעבודה עד להתפטרותה, פגיעה שנגרמה בעקבות חוסר שביעות-רצונה של התובעת מהטיפול בתלונתה על-ידי החברה. לפיכך, בית הדין חייב את החברה לשלם לעובדת פיצוי נוסף, ללא הוכחת נזק, בסך 30 שקל, בגין התנכלות.

עם זאת, בית הדין האזורי דחה את חלק הארי של תביעת העובדת לפיצוי של כ-1.7 מיליון שקל, שנשען על הטרדות מיניות שהיא טענה כי בוצעו כלפיה. בית הדין האזורי פסק בנוסף כי לא הוכח כי ל"אדם הנוסף" הייתה אחריות פיקוחית כזו או אחרת על העובדת, אך כי ל"אדם הנוסף" יש "זיקה אמיצה וקרובה לחברה ולמי מבעליה".

יתר על כן, בית הדין חייב את העובדת בתשלום ההוצאות המשפטיות של המנכ"ל הישראלי בהליך, בסך 25 אלף שקל, כך שבסופו של דבר היא נותרה עם פיצוי בסך 40 אלף שקל בלבד.

העובדת לא השלימה עם ההחלטה ובאמצעות עורכת הדין פעיל ערערה לבית הדין הארצי לעבודה על פסק דינו של בית הדין האזורי.

שופטות בית הדין הארצי, הנשיאה ורדה וירט-לבנה, והשופטות לאה גליקסמן וחני אופק-גנדלר פסקו כי החברה הישראלית אחראית להטרדה המינית שביצע "האדם הנוסף" בעובדת, והגדילו את הפיצוי שתקבל לרבע מיליון שקל.

בפן העקרוני, שופטי בית  הדין הארצי הבהירו כי המחויבות של מעסיק ישראלי כלפי עובד הנשלח מטעמו לשליחות לצורכי עבודה במדינה זרה, חלה גם שם.

בהמשך לכך נקבע כי מעשי ההטרדה נגד העובדת נעשו "במסגרת יחסי העבודה" באופן המטיל אחריות על החברה המעסיקה. זאת, מן הטעם שהם נעשו במרחב פיזי של החברה - בווילה בה נערכו הפגישות המקצועיות; ומכיוון שמעשה ההטרדה נעשה בסמיכות זמנים לפגישת העבודה בסלון הווילה.

השופטות ציינו כי העבודה והלינה של העובדת התובעת התבצעו במרחב אחד - העבודה התבצעה בסלון הווילה, והלינה בחדרים. לפי פסק הדין, "נסיבה זו מביאה להגברת החובות המוטלות על החברה. מרחב פיזי כזה משדר קרבה בין המרחב העסקי לבין המרחב הפרטי, וככזה הוא טומן בחובו סיכון לפרשנות שגויה בדבר טשטוש הגבולות בין העסקי והפרטי".

עוד ציין בית הדין הארצי כי בחלל העבודה שבו עבדה התובעת היה אלכוהול. בעדותו הסביר השותף בחברה בנוגע לצריכה האלכוהול כי מדובר ב"תרבות עסקית שונה". "הנוכחות של משקאות, בירות או אפילו ויסקי או משהו כזה ברקע, זה דבר מקובל במדינה הזרה, הייתי קורא לזה 'התרבות העסקית של המקום'", העיד השותף.

השופטות לא התרשמו מהטיעון הזה. הן הבהירו כי "כאשר מעסיק כפוף לדין הישראלי ולחובות המנע המוטלות עליו מכוחו גם במדינה זרה, הרי ששונות בתרבות העסקית אינה מהווה נסיבה הפורקת אותו מאלה. נהפוך הוא - במקרים מסוימים היא דווקא עשויה להיות נסיבה המעצימה חובות אלה, וזאת אם וככל שהשונות התרבותית מעצימה את הסיכון לחציית הגבולות".

לפי פסק הדין, "מעסיק השולח ביודעין את עובדו לרילוקיישן במדינה שבה תרבות עסקית בה הגבולות מטושטשים, עליו לנקוט אמצעי מנע מוגברים על-מנת להבטיח שמסגרת יחסי העבודה תהא חפה מהסיכון להטרדה מינית".

השופטות הוסיפו כי בסביבת עבודה שכוללת שימוש באלכוהול, מועצמת חובת המנע הוטל על המעסיק. "הטעם לכך הוא שאלכוהול שובר את המחיצות הדרושות לסביבת עבודה מוגמרת ומטשטש את ההבדל בין מערכת יחסים העניינים והפורמלית הדרושה במקום העבודה לבין מערכת יחסים חברתית בין העובדים". 

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988